<h1>ספר הישר לר"ת — חידושים סימן רפ"ד</h1>
<h2>דף קכה:</h2>
פקק החלון בזמן שקשור (נתלו) [ותלוי] פוקקין בו ואם לאו אין פוקקין בו. כגון שראשו מגיע לארץ כדמפרש בברייתא. הדלת שבמוקצה וחדקים שבפירצה ומחצלת אין נועלין בה אלא אם כן גבוהין מן הארץ ר' אליעזר היא. וכן (ב)ברייתא דקתני שקשורין ותלויין כולה ר' אליעזר היא דאסר בפקק החלון. דאילו לרבנן בקשור בלבד סגי להו. ואע"פ שסתמא היא אין הלכה כאותה סתמא אלא כדפסיק לקמן ועתה אפרשנה על העיקר כי מתוקן דאמר רבן שמעון בן גמליאל זהו במחשבה בעלמא ולא עשה בהן שום מעשה וכדלעיל דאיכא למאן דאמר שלא הצריכו ר' למעשה. וכדאמרי' בפרק במה טומנין אתמר רב אמ' קושר ושמואל אמר חושב. ואמרי' בשלמא לשמואל הוא דאמר כרבן שמעון בן גמליאל. שרבן שמעון בן גמליאל שרי בטילטול (ו)במחשבה בעלמא. ור' יוחנן פסיק הלכתא דלא צריך לקשר ולהיות תלוי אלא מתוקן אע"פ שאינה קשורה ותלויה. ובהאי ודאי פליג(י) עליה דתיקון של מחשבה אינה כלום אלא צריך תיקון גמור שיעשה מעשה ויתקננו לצורך כך כי שום דבר אינו מתוקן בהכנה אלא אם כן יתקננו לפי מה שהוא צריך לו. אם הנגר [כדרך] שהוא (צריך) רגיל לעשות לו כמו גלוסטרא או תיקון שהוא נראה נגד כדאמר ר' יוחנן לעיל ור' יוחנן אמר הצריכו ר' למעשה כמו צאו ושפשפום או למדום כענין הראוי לישיבה. וכן קאמר בנגר. דנגר סתם שבכאן הוא כמו שנקח מן העצים ואין עליו שום מעשה ואין בו היכירא כלל. ואני למד דבר זה מכמה ראיות שר' יוחנן לא תורת כלי ממש בעי אלא כלומר שיהא עליו תורת כלי לכך לכסות בו. כי כיסוי זה אינו אלא דף בעלמא ולא מתוקן על ידי מעשה לכך. שהרי בעל כרחך ר' יוחנן אינו מחסר בנגר יותר מבשאר ואינו מצריך בנגר תיקון יותר מלשאר. כי לא מצינן ר' יוחנן שאמר והוא שיש תורת כלי עליו אלא בכיסוי והתם בעל כרחך אינך יכול לומר שתורת כלי עליו לשאר מלאכות דאם כן צריכא למימר דעד כאן לא פליג ר' אליעזר דבעי קשירה אלא לגבי אהלים ומשום בנין אבל גבי שאר דברים לא פליג. שהרי שאר דברים לא תמצא תנא שחולק בכך שלא יהו העצים וכל דבר ניטלין (ו)על ידי מעשה תיקון שיתקנם לאותו מעשה כדלעיל. (בההיא) [בהדיא] אמר ר' יוחנן גופיה והצריכו ר' למעשה מאי אמר להו צאו ולמדום כו'. הרי שאינו כלי אלא למה שצריכים שיתקנם דהא (ל)כל המחמיר זהו תנא קמא דרבן שמעון בן גמליאל דקשרי בקישור בעלמא. ועוד [אי] תורת כלי עליהן ממש צריכה למימר הא שנינו כל הכלים ניטלין לצורך גופן. ועוד הא קתני לעיל גבי שידה תיבה ומגדל שניטלו דלתותיהן שניטלין בשבת. והתם [לא] (אמרי') פיר' ר' יוחנן והוא שיש עליו תורת כלי. והמבין יבין בדברי' הללו כי פשוט הוא שעיקר דברי ר' [יוחנן] אינו אלא שיהו מתוקנין לכך. מעתה צא ודקדק הואיל ובאנו לכך שר' יוחנן לאו תורת כלי ממש בעי אלא מעשה וכתנא קמא דרבן שמעון בן גמליאל אית ליה הרי שהנגר אין צריך אלא שיתקננו לכך שיהא נראה וראוי להיות נועל בו כשאר או שיקשרם. דהא פסקי' הלכתא בעירובין כר' יהודה. ופסק זה לא פליגא [א]ההוא אלא ההוא כגון שאינו מתוקן (בעלמא במחשבה) [אלא במחשבה בעלמא] על כן צריך קשירה. כי זהו מעשה כגון מעשה של חריות ואפי' נגרר. וכלל של דבר לא חיישי' למוסיף אלא שצריך תיקון ומעשה לכל דבר המוקצה זהו תיקונו של נגר. או יעשנו (בעור) שיהא ראוי לנעול בו או יקשרנו. ונגר שיש גלוסטרא לאו כלי אלא משום תיקון שיראה לנעול בו. וזה ששואל עשה לו בית יד מהו אמר ליה בוכנא קאמרת. כלומ' לזה אינו צריך כלום. מכלל דבהאי דבר פשוט הוא שמותר לדברי הכל חוץ מר' אליעזר דטעמא משום דמוסיף אבניין. וכן הלכה. ואין הלכה כמו שפוסק בפרק במה טומנין הוא תני לה [והוא אמר לה] הלכה כר' שמעון בן גמליאל. (והלא) [ולא] כוונו בדבר. וכן מצינו בבשר על גבי גחלים שפוסק כן. הא דתניא קנה שהתקינו בעל הבית כו' רבן שמעון בן גמליאל אומ' מתוקן אע"פ (שאינן) [שאינו] קשור ותלוי הלכתא כרבן שמעון [בן] גמליאל או לא. כך ראינו דהלכה כרבן שמעון בן גמליאל דסבר ר' יוחנן כוותיה. דאמר רב יהודה בר רב שילא אמר רב אסי אמר ר' יוחנן הלכה כרבן שמעון בן גמליאל (מי) [ומי] אמ' ר' יוחנן הכי וכו' סבר דהכי קאמ' הא דאמרי' אם היה מתוקן אע"פ שאינו קשור ותלוי פותח ונועל בו.
